רובין נ' אמנו ן מסילות בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.5.10 בצומת עכו.

בין הצדדים התנהל בבית משפט זה, בפני כב' השופטת נאות-פרי, הליך נוסף שבו תבעה נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבה באותה תאונה (תא"מ 53955-01-11). פסק הדין ופרוטוקול הדיון הוגשו בהסכמת הצדדים (ת/3, ת/4). באותו הליך שמע בית המשפט את העדים שהעידו גם בפניי ועדים נוספים. בפסק דינו קבע בית המשפט, כי שני הנהגים, התובע ונתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), נסעו זה בצד זה ופנו שמאלה, והתאונה התרחשה כתוצאה מכך שאחד משני הנהגים סטה לנתיב נסיעתו של האחר. בית המשפט העדיף את עדויות עדי ההגנה על פני עדויות עדי התביעה, וקבע כי לכל הפחות נותרו כפות המאזניים מעוינות, ולכן דחה את התביעה.

בפניי העידו שני הנהגים – התובע והנתבע, וכן חברו של התובע, יוסף בן חיים (להלן: "בן חיים"), שנסע עימו ברכב וזומן על ידיו לעדות.

התובע מסר בתצהירו כי שני כלי הרכב עמדו ראשונים ברמזור אדום, כשהוא בנתיב השמאלי ורכב הנתבעת בנתיב הימני מבין שני נתיבים שפונים שמאלה. מן הנתיב שבו עמד רכב הנתבעת ניתן אף לנסוע ישר. כשהתחלף האור ברמזור לירוק החל לנסוע בנתיב השמאלי, ולפתע הרגיש פגיעה ברכבו. הסתבר לו כי הנתבע סטה לנתיב נסיעתו, פגע ברכבו וגרם לו נזק.

בן חיים מסר בתצהירו, כי לאחר תחילת הנסיעה הרגיש פגיעה חזקה לידו והמראה התנפצה עליו. הסתבר לו כי הנתבע סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתם ופגע בהם.

הנתבע מסר בתצהירו כי שני כלי הרכב עמדו ראשונים ברמזור אדום, ומשהתחלף האור ברמזור לירוק "נהג המרצדס החליט לנסוע בניגוד לכיוון המותר עפ"י החיצים המסומנים על הכביש ומעל הרמזור ונסע ישר ופגע בדלת הנהג שהיא בצד השמאלי של האוטובוס".

השאלה הינה אם עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לאחר בחינת העדויות והראיות מטעם שני הצדדים סבורה אני כי התשובה היא שלילית.

הנתבע הינו העד היחיד שהעיד מטעם הנתבעים. עדות הנתבע הותירה בי רושם בלתי מהימן. הנתבע דבק בעדותו בטענה כי התובע נסע ישר ולא פנה שמאלה, אלא שהטענה אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם מיקום הנזקים בשני כלי הרכב ועם אופיים. ברכב הנתבעת נזק בעל סימני "משיכה" ולא נזק נקודתי, ואילו ברכב התובע נזק בצד הימני, לרבות שבירת המראה הימנית, ולא נזק פינתי. על כן אני דוחה את גרסת הנתבע וקובעת כי התאונה התרחשה בזמן ששני כלי הרכב פנו שמאלה.

אלא שדחיית גרסת הנתבע אין פירושה, בהכרח, קבלת התביעה, שכן עדיין נותר לבחון אם עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו, והוכיח כי הנתבע הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו. בחקירתו הנגדית מסר התובע כי התאונה ארעה בשעה שרכבו היה עדיין במצב ישר, בטרם הספיק להפנותו שמאלה (עמ' 2 שו' 24-26). ואילו בעדותו בהליך הקודם מסר כי התאונה ארעה תוך כדי הפניה שמאלה, לאחר שעברו את שלב הרמזור שמאלה (ת/4 עמ' 4 שו' 21-26). התובע בהגינותו אף הודה בחקירתו הנגדית כאשר נשאל איזה מבין שני הרכבים סטה מנתיב נסיעתו, כי אינו יכול לזכור את הזווית המדויקת, שכן החבטה גרמה לו להלם (עמ' 3 שו' 3-7).

באשר לבן חיים, הרי שזה מסר בחקירתו הנגדית כי ראה את התרחשות התאונה, עובדה שעל חשיבותה אין חולק, אך חרף זאת לא צוינה בתצהירו. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום לבסס ממצא כי הנתבע הוא שסטה לנתיב נסיעת התובע רק על סמך טענה כבושה אשר לא הובא כל הסבר מניח את הדעת לכבישתה.

לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע מס' 2 הוצאות משפט בשל התייצבותו לדיון בסך 600 ₪, וישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י' אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: